במחקר רטרוספקטיבי, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Annals of Surgical Oncology, החוקרים שאפו לבחון מהו פרק הזמן האופטימלי בין סיום כימותרפיה נאואדג'ובנטית לבין ביצוע ניתוח (Time to Surgery), תוך בחינת השפעתו על שרידות ללא אירועים (Event-Free Survival - EFS) ועל מרווח ללא הישנות מקומית (Local Recurrence-Free Interval - LRFI).
עוד בעניין דומה
החוקרים ניתחו נתונים של 1,877 מטופלות עם סרטן שד אשר השתתפו במחקר I-SPY 2. הניתוח כלל מידע דמוגרפי, קליני, רדיולוגי ותגובה טיפולית. המטופלות חולקו לארבע קבוצות לפי הזמן מהכימותרפיה עד לניתוח: 1-4 שבועות (526 מטופלות, 28.0%), 5 שבועות (425 מטופלות, 22.6%), 6-8 שבועות (490 מטופלות, 26.1%) ו-9 שבועות ומעלה (436 מטופלות, 23.2%).
ניתוח קפלן-מאייר ומודלים של Cox שימשו להערכת הקשר בין פרק הזמן עד לניתוח לתוצאים. בוצעו ניתוחים לפי תת סוגים של גידולים (HR+/HER2-, HER2+ ו- triple-negative) וכן לפי עומס המחלה השארית (Residual Cancer Burden).
מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר מובהק בין זמן ממושך עד לניתוח לבין תוצאים גרועים יותר במדדי השרידות ללא אירועים ומרווח ללא הישנות מקומית (p<0.001). ההשפעה השלילית של העיכוב היתה בולטת במיוחד בקרב מטופלות עם גידולים מסוג HR+/HER2- ו-triple-negative.
בקרב מטופלות עם עומס מחלה שארית בדרגה II או III, פרק זמן של תשעה שבועות ומעלה עד לניתוח היה כרוך ביחס סיכון של 2.04 לשרידות ללא אירועים (p=0.001) ו-2.77 למרווח ללא הישנות מקומית (p=0.005). לעומת זאת, בקרב מטופלות עם תגובה פתולוגית מלאה או עומס מחלה שארית בדרגה I, לא נצפתה השפעה מובהקת של עיכוב הניתוח על התוצאים.
החוקרים סיכמו כי עיכוב של תשעה שבועות ויותר בין סיום כימותרפיה נאואדג'ובנטית לניתוח קשור בתוצאים אונקולוגיים גרועים יותר, בעיקר בקרב נשים עם גידול triple-negative או HR+/HER-2 ועם מחלה שארית משמעותית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות