במחקר תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Intensive Care Medicine, החוקרים ביקשו לזהות גורמים קליניים הקשורים לתמותה תוך 28 יום מהאירוע בקרב חולי שבץ הזקוקים להנשמה מכנית.
עוד בעניין דומה
המחקר התקיים ב-14 בתי חולים ברחבי רוסיה. החוקרים איתרו 1,289 מטופלים, מתוכם 1,144 עמדו בקריטריונים להכללה: חולים בגילאי 18-90 עם אבחנה מאומתת של שבץ מוחי שאושפזו ביחידות טיפול נמרץ בין נובמבר 2017 לנובמבר 2019 ונזקקו להנשמה מכנית. נבחנו פרמטרים קליניים שונים והשפעתם על התמותה בטווח זמן של 28 יום.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעור התמותה תוך 28 יום בקרב חולי שבץ על הנשמה מכנית היה 64.3%. הסיבות השכיחות ביותר להנשמה היו ירידה ברמת ההכרה (75.7%) והיפוקסמיה (60.9%).
בקרב מטופלים עם שבץ חמור (ציון NIHSS מעל 20) נמצאו שני גורמים שהיו כרוכים בעלייה בסיכון לתמותה: היפוקסמיה בתחילת ההנשמה (יחס סיכויים 1.85, רווח בר סמך 95%, 1.21-2.81, p=0.004) ושימוש במצב הנשמה היפרוונטילציה (יחס סיכויים 1.46, רווח בר סמך 95%, 1.02-2.06, p=0.0336).
לעומת זאת, שימוש במצב הנשמה Pressure-Controlled כגישה ראשונית (יחס סיכויים 0.36, רווח בר סמך 95%, 0.21-0.60, p<0.001) וכן ניטור לחץ תוך-גולגולתי (ICP) באמצעים פולשניים (יחס סיכויים 0.23, רווח בר סמך 95%, 0.12–0.44, p<0.001) נמצאו כגורמים מגנים מפני תמותה.
בנוסף, נמצא כי סיבוכים זיהומיים היו כרוכים בהארכת משך ההנשמה והשהות בטיפול נמרץ (p<0.001). הקשר בין חומרת השבץ לפי סולם NIHSS לבין הסבירות לתמותה אינו ליניארי, כאשר מגמת עלייה בסיכון הופיעה החל מציון של 16 נקודות ומעלה.
החוקרים סיכמו כי זיהוי גורמי הסיכון לתמותה בקרב חולי שבץ הזקוקים להנשמה מכנית - ובפרט היפוקסמיה, שימוש בהיפרוונטילציה, סוג ההנשמה ההתחלתי, ושיטת ניטור הלחץ התוך-גולגולתי - חיוני לשם קבלת החלטות קליניות מותאמות עבור מטופלים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות